<h1>כל בו הלכ' אישות סימן ע"ה</h1>
<h2>דף כ.</h2>
(כשם) [כל שכן] שאסור להסתכל בערוה מן העריות. ואסור לקרוץ לא בידיו ולא ברגליו או לרמוז בעיניו. וכן לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט בפניה אסור ואפי' להביט באצבע קטנה שלה כדי ליהנות אסור וכן לשמוע קול האשה או לראות שערה אסור. אבל מותר להביט בפני הפנויה בין בתולה בין בעולה שישאנה אם תשא חן בעיניו. אבל לא יסתכל בה דרך זנות. וכן מותר להסתכל באשתו נדה. לפי שכיון שהיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא לידי מכשול. אבל לא ישחוק ולא יקל ראש עמה.
<h2>דף כ:</h2>
ואחר שכנסה לחופה וכתב לה כתובה לפי שאסור לשהות עמה אפילו שעה בלא כתובה הרי היא אשתו לכל דבר וכל מה שירצה לעשות עמה עושה ובועל בכל עת שירצה. ובועל הבתולה אפילו בשבת דאמרינן פרצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת ואף על פי שמשיר ממנה צרורות. ומנשק אדם את אשתו בכל אבר שירצה. ויוכל לבא עליה בין כדרכה [בין שלא כדרכה] בין דרך אברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם ראשו להרגיל עצמו בכך ויקדש עצמו בשעת תשמיש ולא יהיה מצוי אצלה כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח וכשהוא מדבר עמה לא ידבר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא ולא בסוף הלילה כשהוא רעב אלא באמצע הלילה כשיתעכל המאכל ממעיו. ולא ינבל פיו בדברי הבאי אפילו בינו לבינה וכל הממעט בתשמיש המטה הרי זה משובח והוא שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו.
וכן אמרו ז"ל אסור לשמש מטתו ולבו מחשב באשה אחרת. ולא יבעול מתוך שכרות ולא מתוך מריבה ולא מתוך שנאה. ולא יבא עליה בעל כרחה והיא יראה ממנו. ולא כשיהיה אחד מהם מנודה. ולא אחר שגמר בלבו לגרשה ואם עשה כן הבנים אינם הגונים אלא מהם עזי פנים ומהם מורדים ופושעים. וכן אמרו ז"ל שכל אשה חצופה שהיא תובעת תשמיש בפה. או המפתה אשה לשם נשואין. או המתכוין לבא על רחל אשתו ובא על לאה אשתו. ומי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים שהבן ספק כל הילודים מהם הם המורדים והפושעים שייסורי הגלות בוררין אותן.
<h2>דף צא.</h2>
ואמר פ' המגרש אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה כרב המנונ'. וכן בפרק התקבל [גיטין ס"ד ע"ב] ופסק הר"י כמותו שכל התלמוד מקשה מדבריו. והר"ז ז"ל כ' מכאן פר"י בתשוב' על האשה שאמרה לבעלה ישען על ביתו ולא יעמד יחזק בו ולא יקום כלומר שאינו יכול להיות עמה כדרך כל הארץ שהיא נאמנת ואפי' הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעלה דאינה מעיזה כגון ההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים [צ' ע"ב] השמי' בינו לבינה דאמר תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאמרינן ביבמות [ס"ה ע"א] ולכך מעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל למידי דקים ליה כמו לדידה כמו בישען על ביתו ולא יעמד והאי אינה מעיזה לשקר בפני בעלה ונאמנת כמו ההי' דגרשתני הלכך ישען על ביתו כופין אותו להוציא ויתן כתובה. כך פי' ר"י. עכ"ל הר"ף ז"ל. אבל אם קדשה אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קדושי' תופסין בה עד שתבי' ראיה לדבריה שנתגרש' קודם שתקבל הקדושי' דק"ל דכל שלא בפניו מעיזה ומעיז'.
